כל מה שממש לא רצית לדעת על “סם האונס”, אבל כדאי בכל זאת… / טלי אייזנברג

סקירה קצרה על סם האונס, מקורותיו, השפעותיו והתמודדות רפואית ומשפטית עימו.
לידע כללי ולשדרוג הסיוע שלנו בנושא. i

“אני לא כל-כך בטוחה מה קרה לי. התעוררתי עם הבגדים שלי לידי, מחוץ לבניין לא מוכר ואני לא זוכרת הרבה מהערב של אתמול, רק שעשינו “לחיים” עם כוסית משקה שהביאו לי”. הסיפור הזה הולך ונשמע מוכר יותר. תיאורים של בלבול בבוקר למחרת, משהו בבגדיה שאינו כסדרו וזיכרון עמום מאיזה “שלוק” ממשקה שדחפו לה ליד, הם הרבה פעמים התחלה של פנייה לא פשוטה בעקבות פגיעה מינית בעזרת “סם אונס”.

“סם האונס” הוא למעשה כינוי פופולארי לשני סוגי חומרים עיקריים הקיימים בשוק: רוהיפינול / היפנודרול (מכונה “רוּפִי”) ו-GHB (Gamma Hydroxybutyric).

ההיפנודרול הוא ממשפחת הואליום המוכר והחביב. חומרים מהמשפחה ניתנים לזיהוי בבדיקת שתן, אך לא ניתן לזהות בוודאות כי מדובר בהיפנודרול דווקא ולא בחומר אחר, המצוי בשימוש רפואי. החומר היפנודרול עצמו נמכר כתרופה לנדודי שינה, אך עשוי לגרום לאמנזיה, סחרחורת, הורדת לחץ הדם ותחושת נמנום. ככל שכמות החומר רבה יותר ומועד הבדיקה מוקדם יותר, כך גדֵל הסיכוי לזיהויו בבדיקת שתן. ההיפנודרול פעיל זמן ממושך יחסית וניתן לזהותו בין יום ליומיים לאחר השימוש. בעקבות השימוש לרעה שנעשה בתרופה, הודיעו היצרנים כי בכוונתם להוסיף לטבליות חומר הצובע את המשקה כשהן מומסות בו, כדי למנוע זאת. כאמור, זוהי תרופת מרשם, שאינה אמורה להסתובב בשוק החופשי ללא פיקוח.

ה-GHB הינו סם ממשפחת הסמים המרגיעים והוא מצוי בצורת אבקה או תמיסה. דרך הכנתו הפשוטה יחסית מקילה על האנסים הפוטנציאליים שלא רוצים להשקיע. טעמו המלוח מאפשר לערבבו במשקאות חריפים ו/או במשקאות מלוחים בלבד.

תשמחנה לדעת שהחומר סונתז בשנת ה-60 כחומר רפואי לשם הרדמה, טיפול בגמילה מאלכוהול ובהפרעות שינה מסוימות (כמו נרקולפסיה). החומר מדכא את מערכת העצבים המרכזית וגורם במינונים קטנים לאופוריה, הרפיה ואף להגברת האון המיני בגברים. במינונים גדולים יותר מביא החומר לפגיעה בשיווי המשקל ובקואורדינציה, עד לאיבוד ההכרה. בהיותו סם מדכא, השפעתו חמורה כפליים כשהוא מעורבב עם אלכוהול, שהוא סם מדכא גם כן. השפעת החומר יכולה להמשך כשבע שעות והיא תלויה במינון.

החומר GHB נאסר לשימוש, ייצור, יבוא, החזקה וכיוצא באלה החל משנת 2003 בפקודת הסמים המסוכנים, אך לא חומר היסוד, ה-GBL, ממנו ניתן להפיק בקלות את הסם.

מבחינה משפטית ברור, כי קיום יחסים עם אישה המצויה תחת השפעת הסם (או כל סם אחר, בין שנטלו מרצונה או שלא מרצונה) מהווה “ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האישה או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית” ומשכך – זהו אונס. הקושי כמובן, מצוי באיתור הסם בדמה של הנפגעת, בשל תכונות החומרים כאמור. כן, רבות מהנפגעות אינן מסוגלות לזהות בוודאות את הפוגע/ים, בשל היותן נתונות להשפעת הסם בעת האירוע. כיום תלויה ועומדת בכנסת הצעת חוק העוסקת בתיקון לחוק בדבר אונס באמצעות שימוש בסם, כך שיכיל התייחסות קונקרטית לנושא.

בכל בית חולים יש אפשרות לערוך בדיקת שתן, מומלץ בסמוך ככל האפשר למועד האירוע, דבר העשוי להקל על איתור החומרים (כמו גם ראיות ד.נ.א. פוטנציאליות) בגופה של הנפגעת. מעבר לכך, בדיקה אמינה ומשוכללת יותר נערכת במעבדה המשפטית בבית חולים תל השומר, לשם מועברות באופן אוטומטי הבדיקות שהעלו תוצאה חיובית, לשם זיהוי ודאי. בדיקות אלה מסוגלות לרוב לזהות בדיוק את סוג הסם וכן לאתר שרידים מעטים יותר ממנו, אחרי תקופה של ימים ספורים. בכל מקרה, כמו תמיד, כדאי להמליץ על עריכת בדיקה רפואית מקיפה בהקדם, למניעת מחלות ו/או היריון.